fbpx

חומרים זוכרים | מה שנשאר | What Left

לפני שבוע ירדה התערוכה שלקחנו בה חלק ״מחווה לכדור הארץ- הגירסא הישראלית״ שהתקיימה בבית האמנים בתל אביב.

זאת היתה תערוכת עיצוב מקיפה ורב רובדית בהשתתפות עשרות מעצבים ישראלים שמביעים בצורה וחומר את הזוית שלהם בנושא עיצוב בר- קיימא והתייחסות לשמירה על הסביבה והמשאבים של כדור הארץ. 

בשבילנו זאת היתה הזדמנות לצאת מהכפר לעיר הגדולה, לחשוף ולהיחשף לאנשים ומבקרים חדשים שטרם הכירו את הפרוייקט שלנו. את העשייה והמקום. קיבלנו חלל צנוע ויצרנו בו ״שלוחה״ של הסיפור שלנו. בחרנו להציג אובייקטים שכולם עשויים מחומרים קיימים.

המיצב שיצרנו והצגנו מדבר על הפואטיקה שבדברים המיותרים, העזובים, המתכלים, המשתנים. על רנדומליות, על אירכוב, על וויתור, על שימור, על שמירה, על רוממותו של הפשוט. 

על שאריות במרכז הבמה, על צניעות חומרית ורעיונית. על שימוש בשאריות מתהליכי ייצור ויצירה בסטודיו. פירוק והרכבה מתוך ארכיון של חומרים נעזבים.

החומרים אותם פרקנו והרכבנו בין היתר באו מעולמות הנייר; שטיח מפירוק של אריזות קרטון וריקמה עליו. עץ ממוחזר, ברזל בנין, מגשי פח מפירוק כוורות דבורים, שאריות סריגי טקסטיל ועוד..

כמו גם חומרים מן הטבע- שאריות של תהליכי צמיחה וקמילה. שורשים שהתלכדו לתוך טקסטיל.

מעבר לשימוש בחומרים קיימים, כאלה שכבר נעשה בהם שימוש קודם, שנאספו כשאריות לא אטרקטיביות והמיחזור שלהם מנצל חומרים קיימים לעיצוב ויצירת מוצרים חדשים, אנחנו מדברים מבחינתינו על ערך מוסף גדול נוסף; על חומרים שזוכרים. 

 חומרים שנושאים איתם אנרגיה, זיכרון ורפרנס מחיים קודמים, סיפור שלא נדע. יומנים אילמים.

התהליכים של פירוק והרכבה מרתקים אותנו. החיבורים, תרתי משמע, מובילים אותנו בעשייה. בחירות, חיבורים, מחקר אוטוביוגרפי של חומרים. 

השיח שתערוכה כזאת מעוררת חשוב מאין כמוהו. אין זמן יותר רלוונטי מעכשיו לשים פוקוס על הנושא הכל כך אקוטי הזה ולהציף שאלות.

מה זה עיצוב מקיים אותנטי? מהי צרכנות אחראית? איך שומרים על קראפט בעידן וירטואלי והקשר של זה לייצור מקומי ומקיים? מהו slow procces/ living/ making ? תהליכים איטיים ואורגנים שמכבדים את הסביבה.

איך מוצרים שמיוצרים מחומרים טבעיים, באיכות גבוהה ובניראות Timeless תורמים להתנהלות מקיימת?

איך פיתוח סגנון אישי בלבוש ובעיצוב פנים והתנתקות מתכתיבי האופנה הממשטרים והמקרבנים שמניעים את תרבות השפע הגועשת ורוגשת…תומכים בערכי הקיימות. 

שימוש בבגדים/ חפצים/ רהיטים שנוצרו למערכת יחסים ארוכה באיכות ובסגנון יתמכו בעצירת הבולימיה של הייצור האין סופי וברדיפה אחרי הטרנד הנחשק הבא.
 
זה זמן לא רק לחשבון נפש של האנושות איך הגענו למשבר האקלים הזה אלא גם להחלטות פשוטות של כל אחד מאיתנו במה לבחור להכניס לחיינו ומה למרות האטרקטיביות שלו ישאר מחוץ למעגל קיומנו. חלק מזה הוא גם לחקור מאיפה דברים הגיעו אלינו, מי ייצר אותם, איזה דרך עברו…, חומרים, איכות… אתם יודעים. אחד הכיוונים המייטיבים הוא לחשוב לוקאלי , לחשוב איכות לטווח ארוך.
 
האובייקטים מהתערוכה חזרו והשתלבו במשכננו בסטודיו בילונגינג.
 
פוסט נוסף עם הרחבה על הנושא בבלוג שלנו :https://belonging.co.il/sustainable-responsibility-kraft-locality/

מוזמנים להיכנס, לדפדף ולהתרשם מגוף העבודות מתוך התערוכה. היכנסו לראות כאן.

שמרו על קשר

נעה בר-לב דוידור | Noa Bar-Lev Davidor

מייסדת המותג (Be Longing(s, יוצרת רב-תחומית בשדות האמנות, עיצוב ואדריכלות פנים. מאמינה בחיבורים, בקשב, בטולרנטיות ובשילוב כוחות. מאמינה באחריות על הסביבה האנושית ועל משאבי הטבע. מאמינה בעשייה אותנטית. בחיבור ובנגישות למשאבים הפנימיים של האדם ולהתכוונות שלו להיות באלמנט שלו ומשם להשפיע, ליצור, לקדם, לתמוך, לעשות. מאמינה שעלינו להשתמש בכל מה שכבר קיים, כפלטפורמה ליצירת דברים חדשים.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמרו על קשר

עקבו אחרינו 

Are you on the list ?

המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי

דילוג לתוכן