קיימות - אחריות - קראפט - מקומי

בעולם משתנה וחסר- וודאות, אנחנו נדרשים לדבר גם על sustainable. על התנהלות מקיימת, משמרת, על עיצוב בר- קיימא; להציל את כדור הארץ מהשנים בהם נהגנו בעיוורון וחוסר אחריות ובתשוקה בלתי נשלטת לעוד ועוד ועוד… . כשרובנו (בצד במערבי של הכדור) קורבנות של מהלכים ואינטרסים כלכליים גדולים מאיתנו, שלוחצים על בלוטות החשק והקלות הבלתי נתפסת בה אפשר לייצר בכמויות עצומות (בעיקר בצד המזרחי של הכדור), לרכוש באוביסיות, (זאת לא טעות כתיב) בזול יחסית ולזרוק עוד יותר המון… .  תמונת המצב בעולם האופנה והעיצוב היא של טרנדים מתחלפים במהירות כה רבה, שכשאתם ניגשים לדלפק התשלום בחנות לרכוש מעיל, שולחן או ספה; מוצר/אובייקט שנועד לשמש אתכם להמון המון שנים – הוא עשוי דווקא באיכות ירודה ואופנתי באופן שחינו יסור מהר. בעידן הנוכחי, אנחנו מוקפים במוצרים שעוצבו כך על מנת שנחליף אותם מהר והם נעדרי סיפור ומשמעות לטווח הארוך. 

לחשוב קיימות בעולם המוצרים ועיצוב הפנים זה לתכנן ולעצב מוצר שיהיה long lasting. גם באיכות החומרים ממנו הוא עשוי (ולכן רצוי מחומרים שיודעים להתבגר באצילות וחן), גם בתהליכי הייצור ובמקביל בסגנון ובשפה עיצובית. כזאת שתדבר מעל לטרנד, מעל לגחמה החולפת. משהו לא רק להתאהב ולהחליף אלא לאהוב ולשמור. זו היא חלק מהאחריות שהמעצבים היום צריכים לקחת, זו העמדה שתתמוך בעשייה מקיימת. העולם התרגל לייצר דברים לטווחי זמן מאד מאוד קצרים מלכתחילה בכוונה והתכוונות מודעת; כדי שניקנה יותר, נשתמש פחות ונזרוק המון. ככה הכלכלה עובדת היום.

צריך לשנות את הכוונה. להחזיר בעצם את התודעה הישנה שהייתה לנו על איכות, כמות ו ownership של חפצים. להתעמק ולשאול מה הוא עיצוב מנומק? הרי יש יותר מידי מהכל. אין צורך אמיתי בכל כך הרבה סוגים של אותו הדבר אלא אם כן הורגלנו למאוס מהר ותמיד להתרגש מהדבר החדש הבא… . זו סוג של התמכרות, כמו חור שצריך למלא.