שלי גרוס כותבת. היא עיתונאית (לאשה), סופרת ״החיים מה ושלבשתי״, ובתחילת דצמבר ייצא לאור בהוצאת כתר הספר "החיים קצרים, אל תקני את הנעליים", שכתבה יחד עם מיכל לוי ארבל. היא מתרגמת ("שילה לוין מתה והיא חיה בניו-יורק" , "תעשו לי טובה", "הגשרים של מחוז מדיסון") וכמובן הבלוגרית שמאחורי הבלוג המצוין "המלבישה״, (קישור בהמשך) בו היא מחברת באופן מקורי, חינני וממכר בין רעיונות, מילים ודימויים. לדבריה, רוב הזמן היא בכלל מתבוננת. כשהיא שואלת את עצמה את השאלה הקלישאתית ״מי אני?״ היא מצטטת את הסופרת אסתר פלד מתוך סיפרה "להרבות טוב בעולם״:
"מחשבות, רעיונות, ידע מכל סוג שהוא, מנגינה ששמעת ברדיו, משפט שקראת בעיתון, כל אלה מחלחלים אל אותה ישות כביכול עצמאית, כביכול בלתי תלויה וקבועה, כביכול בעלת גבולות מוגדרים, והופכים לחלק ממנה. אותה ישות עצמה מסתובבת בעולם, אומרת דברים ועושה מעשים המשפיעים על אחרים, כלומר היא עצמה הופכת לחלק מן האחר."
שאלנו:
ממה את מקבלת השראה יומיומית? אינסטגרם של נשים אחרות ברחבי העולם, ספרים, הליכה ברגל, רצוי בטבע.
איזה חומר מרגש אותך? חומרים טבעיים. כאלה שיש להם צ'י (בסדרת המדע הבדיוני "האיש במצודה הרמה", הנסיך היפני אמור לבוא לביקור בשגרירות הנאצית בסן פרנסיסקו – אל תשאלו, צריך לראות או לקרוא את הספר – לפני שהוא מגיע היפנים באים לבדוק את המשרדים בהם תערך הפגישה. הם מודיעים לנאצים שהם ייאלצו להחליף את כל הרהיטים כי הנסיך לא יוכל לשהות בחדר עם ריהוט שאין לו צ'י)
על מה רוצה להשפיע? על הגדילה של עצמי. אני מניחה שכשזה קורה ויקרה, הסביבה כבר תגדל בהתאם.
מה מילת הקסם שלך? לאט.
את שלי הכרתי די בהתחלה של בילונגינג. זו הייתה התאהבות מטרום מבט ראשון. כלומר, גורמים שונים במעגלים המשותפים, שעוד לא ידענו שקיימים בינינו, המליצו לשתינו שחייבות להכיר. צדקו. אם יש מישהי שאני נהנית להתפייט איתה על הבלי החיים ובכלל זאת שלי. יש לה תכונת – על, קישור חיים ייחודי, לסרוק סיטואציות ולהסתכל על ״דברים״ – כמו מכונת רנטגן. כלומר לראות דרך השכבות המרפדות ומטשטשות האבחנה, ישר את ה-essence. התמצית, השלד של העניין. היא ומידי פעם הבלוג שלה, מלווים את פרויקט הבילונגינג באהבה וחדוות שיתוף של ערכים דומים.
בחרנו לצלם עליה, טוניקה מפשתן איכותי ונחשק בצביעת אינדיגו ובגיזרה שלקחה השראה מבגדי פועלים בצרפת בשנות החמישים. לדבריה היא Dreamer שהכי נוח לה להתלבש כמו Worker.
איך הרגשת בבגדים שהצטלמת איתם? יכולתי לשכוח אותם שניה אחרי שלבשתי אותם, וזה כל מה שאפשר לבקש מבגד.
שמרו על קשר
נעה בר-לב דוידור | Noa Bar-Lev Davidor
מייסדת המותג (Be Longing(s, יוצרת רב-תחומית בשדות האמנות, עיצוב ואדריכלות פנים. מאמינה בחיבורים, בקשב, בטולרנטיות ובשילוב כוחות. מאמינה באחריות על הסביבה האנושית ועל משאבי הטבע. מאמינה בעשייה אותנטית. בחיבור ובנגישות למשאבים הפנימיים של האדם ולהתכוונות שלו להיות באלמנט שלו ומשם להשפיע, ליצור, לקדם, לתמוך, לעשות. מאמינה שעלינו להשתמש בכל מה שכבר קיים, כפלטפורמה ליצירת דברים חדשים.
שמרו על קשר
עקבו אחרינו
כתבו עלינו | Press
Fashion Snoops | Fireside Streams | Interview with Noa Bar-Lev Davidor
הניצוץ 42 | איך להפוך את החיים ליצירת אמנות? | נעה מתארחת בפודקסט של יעל אורנשטיין יוז
שדרת המעצבים – נעה בר-לב דוידור | מגזין פרוטפוליו | עמית סדניק
Cityline, The Canadian T.V | Unique + recycled decor finds
בית רגש | בלוג לעיצוב פנים | קרן אורן
Places you need to visit in Israel | Koya Webb
נעים להכיר: בילונגינג | מגזין PINM
מוצר שמרגיש שייך | הבלוג קפה ויפה | אפרת יפה
מעבדה של השראה | הבלוג יוצרות | גליה וויס וסיגל בלייר גת
זיכרון דברים | כלכליסט | עילית מינמר
דברים ששייכים | הבלוג home in style | רוני דה ליידה
ללבוש בשקט | הבלוג המלבישה | שלי גרוס
מקום של השראה | הבלוג רוקמת החלומות | אורלי אלקעי
בתים ואנשים | Pnim | לירז ליבנה ורונה לב כהן
הצצה לסטודיו בילונגינג | הבלוג miss mandala | עמנואלה בינר
דברים מתחברים | הבלוג המלבישה | שלי גרוס
אודות וערכים . המקום . קולקציות והשראה . פרויקטים . אירוח . הבלוג . חנות אונליין . צור קשר . הצהרת נגישות
All rights belong to be longing(s) 2019
5 תגובות
איך אני אוהבת את שלי ואת מילותיה.
כיף לקרוא במילותייך את תחושותיי עליה ועל הבלוג. ולגלות עוד נדבכים לגביה – תכונת על, הצ'י – עכשיו הכל ברור.
איזה כיף לגלות שהיא כתבה ספר נוסף, מצפה לו בשקיקה.
לשכוח שניה אחרי שלבשתי אותם – זה בהחלט כל מה שאפשר לבקש מבגד.
היי נטאלי,ריגשת
אני חברה ותיקה במסדר חולצות הפסים של שלי.
בשנים האחרונות, הבלוג שלה מספק לי איים של שפיות ושקט בתוך מציאות מכוערת ושרוטה.
לא מפתיע שגם מילת הקסם שלי היא לאט, ואם אפשר 2 מילים – לאט ושקט
נעים היה לקרוא את מילותייך נעמי. תודה
אוהבת